וינסטון צ’רצ’יל
הוא נכנס לבית הספר השני שלו בשנת 1882, ברייטון, שהיה שפיר יותר והוא סיים את לימודיו היסודיים שם. ב-1895, צ’רצ’יל הצטרף לצבא הבריטי וראה פעולה במספר מסעות במהלך שנות ה-90. ניסיון זה עיצב את דעותיו הפוליטיות ובסופו של דבר הוא הפך לחבר פרלמנט.
הקריירה הצבאית של צ’רצ’יל
וינסטון צ’רצ’יל היה חבר פעיל בצבא הבריטי במשך שנים רבות. הוא למד באקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, וסיים את לימודיו ב-1895.
לאחר שסיים את לימודיו שירת בצבא הבריטי עד 1898. בתקופתו בצבא ראה פעולה בהודו הבריטית, בסודאן ובמלחמת הבורים השנייה. הוא היה מהראשונים לקדם מטוסים צבאיים והקים את שירות האוויר של הצי המלכותי.
הוא השתמש בכישורי ההנדסה שלו כדי לעבוד על טנקים, משאיות וציוד אחר עם דיוויזיית השריון ה-7 הידועה בשם חולדות המדבר. צ’רצ’יל שימש גם בתור הלורד הראשון של האדמירליות במהלך מלחמת העולם הראשונה ופיקח על פעולות ימיות רבות במהלך כהונתו. הוא כל כך התלהב מתעופה עד שלמד שיעור טיסה בשנת 1915. הקריירה הצבאית של צ’רצ’יל הייתה חלק קריטי בחייו המקצועיים ועיצבה אותו למנהיג שהפך במהלך מלחמת העולם השנייה.
הקריירה הפוליטית של צ’רצ’יל
הקריירה הפוליטית של וינסטון צ’רצ’יל החלה בשנת 1900, כאשר נבחר לבית הנבחרים כחבר הפרלמנט של אולדהם. לאורך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו, צ’רצ’יל שימש בתפקידים שונים, כולל נשיא מועצת המסחר, שר הפנים והלורד הראשון של האדמירליות.
הוא היה חבר במפלגה השמרנית, אותה הוביל מ-1940 עד 1955, והיה ליברל ואימפריאליסט כלכלי. במהלך כהונתו ביצע צ’רצ’יל שינויים רבים במערכת הפוליטית של המדינה והוביל את בריטניה דרך מלחמת העולם השנייה. מורשתו כמדינאי וכמנהיג מתקיימת גם כיום, כאשר אנשים רבים מציינים אותו כהשראה למנהיגות ואומץ בזמנים קשים.
קריירת הכתיבה של צ’רצ’יל
וינסטון צ’רצ’יל היה סופר מאוד פרודוקטיבי ופורה. במהלך חייו ולאחר מותו כתב 15 ספרים. קריירת הכתיבה שלו החלה בדיווחי מסע פרסום כמו סיפורו של כוח השדה של מלאקאנד (1898) ומלחמת הנהר (1899).
לפני שהפך לראש ממשלה, כתב צ’רצ’יל היסטוריה של ארבעה כרכים עטורת שבחים של מלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא כתב עבודה בת שישה כרכים על המלחמה בשם המשבר העולמי (1923-29). כתיבתו לא הייתה רק הסחה עתיקה – המקצוע של צ’רצ’יל היה כתיבה, אבל ייעודו היה פוליטיקה. הוא השתמש בכישורי הכתיבה שלו כדי לעזור לעצב את ההיסטוריה הבריטית והעולמית באמצעות נאומיו ומאמריו מעוררי ההשראה.
