תעשיית הנפט בבריטניה ב‑2026: למה היא לא נעלמת – אלא משנה צורה

ב‑2026 תעשיית הנפט הבריטית עדיין מזרימה מעל מיליון חביות ביום, מעסיקה עשרות אלפי עובדים ומכניסה מיליארדי פאונדים ממסים ותמלוגים. במקביל, יותר מ‑60% מההשקעות החדשות בענף כבר מופנות לטכנולוגיות מעבר אנרגטי.

המספרים מראים תמונה ברורה: זו לא קריסה, אלא שינוי כיוון עמוק – כזה שמחייב להבין איך התעשייה מתעצבת מחדש, ומה זה אומר לכלכלה, לאנרגיה ולמדיניות האקלים של בריטניה.

סקירה מהירה: איפה תעשיית הנפט הבריטית עומדת היום

נכון לינואר 2026, בריטניה מפיקה פחות נפט מאי פעם מאז שנות ה‑70 – אך עדיין מפיקה.

לפי נתוני Department for Energy Security and Net Zero, בשנת 2024 תפוקת הנפט והגז בים הצפוני ירדה בכ‑9%, והגיעה לכ‑31 מיליון טון נפט וגז נוזלי בשנה.

ובכל זאת, הממלכה המאוחדת צורכת הרבה יותר ממה שהיא מפיקה – ולכן תלויה ביבוא.

הים הצפוני: לא סיפור עבר, אלא סיפור מצטמצם

הים הצפוני עדיין פעיל – אך הוא בוגר, יקר ומפוקח יותר מאי פעם.

ב‑2025–2026 נכנסו לפעילות שדות קטנים יחסית כמו Penguins (של Shell) ו‑Murlach (של BP), שמוסיפים תפוקה זמנית – לא מהפכה.

התוצאה: קצב דעיכה ממוצע של כ‑6%–10% בשנה, תלוי במדיניות המיסוי והאישורים.

המספרים שאי אפשר להתעלם מהם (2026)

• תפוקת נפט גולמי ממוצעת ב‑2024: כ‑560,000 חביות ביום
• שיא היסטורי: 1999 – כ‑2.9 מיליון חביות ביום
• תלות ביבוא אנרגיה: כ‑44% מסך הצריכה הלאומית
• השקעות upstream ב‑2024: כ‑£5.9 מיליארד
• פליטות ישירות מהמגזר: ירידה של כ‑19% מאז 2014

כלכלה: פחות נפח, יותר משמעות

הנפט כבר לא מנוע הצמיחה של בריטניה – אבל הוא עדיין עוגן.

ב‑2025 תרמה תעשיית הנפט והגז כ‑£8–10 מיליארד ל‑GVA הבריטי, ותמכה ישירות ובעקיפין בכ‑120,000–150,000 משרות, בעיקר בסקוטלנד.

אברדין, למשל, אינה "עיר נפט" anymore – אלא מרכז מעבר אנרגטי.

המעבר האנרגטי: לא "או נפט או אקלים"

היעד הרשמי לא השתנה: אפס פליטות נטו עד 2050.

אבל ב‑2026 ברור יותר מתמיד: גם בתרחיש אופטימי, בריטניה תצרוך בין 13 ל‑15 מיליארד חביות נפט וגז עד אז.

השאלה אינה אם יהיה נפט – אלא מאיפה הוא יגיע, ובאיזה מחיר סביבתי.

• רוח ימית: מעל 30% מייצור החשמל ב‑2025
• פחם: אפס ייצור מאז ספטמבר 2024
• נפט: קריטי לתעופה, כימיקלים, תחבורה כבדה ויתירות חירום

המתח האמיתי: ביטחון אנרגטי מול מדיניות אקלים

סגירת שדות מקומיים לא מבטלת ביקוש – היא מייצאת אותו.

80% מעשרת ספקי הדלק הגדולים של בריטניה מייצרים דלק עם טביעת פחמן גבוהה יותר מזו של ייצור מקומי.

זו הדילמה של 2026: ירידה מבוקרת מול קריסה מואצת.

אז מה באמת קורה כאן?

תעשיית הנפט בבריטניה כבר לא נמדדת בכמה חביות היא מפיקה.

היא נמדדת ביכולת שלה:

• לממן טכנולוגיות לכידת פחמן
• להסב תשתיות למימן
• לשמר ידע הנדסי קריטי
• ולגשר בין עולם ישן לעולם שעדיין לא מוכן לגמרי

וזה מה שרוב האנשים עדיין לא מבינים.

סגירת המעגל

פתחנו בתחושה שתעשיית הנפט גוססת.

ב‑2026 ברור: היא פשוט מפסיקה להיות מה שחשבנו שהיא.

מי שמבין את השינוי הזה – מבין לא רק אנרגיה, אלא את העתיד הכלכלי והפוליטי של בריטניה עצמה.